תפריט נגישות






hgerushMeaarmon  הגירוש מן הארמון - רם אורןhgerushMeaarmon

"הגירוש מן הארמון" פרי מחקרו של רם אורן, מגולל את סיפורו של המלך פארוק, שכל חלומו היה להיות השליט של המדינות המוסלמיות במזרח התיכון.

אבל... חלומות לא תמיד מתגשמים!

פארוק נולד למלך פואד ולמלכה נאזלי ב-11.2.1920. השם "פארוק" הוענק לו על ידי אביו. משמעות השם: אבחנה בין טוב לרע. אך השם נותר רק "שם"...

כעבור שנים רבות אמו אמרה עליו: "השם פארוק כלל לא לא התאים לו. הוא מעולם לא ידע להבחין בין טוב לרע, התמכר להנאות אסורות, סילק את אשתו שהייתה אהובה על נתיניו, יצא למלחמה אבודה בישראל ועשה כל שגיאה אפשרית." (עמוד 9)

כנראה שגם התנהגויות ודרך ארץ עוברות בירושה. אביו-פואד לא היה בדיוק כליל השלמות, חסר פגמים או מושלם בלשון המעטה... המלך פואד עזב את נאזלי לטובת נשים צעירות ממנה, והתעטף באין ספור פילגשות. הוא היה קצר רוח, מהיר חימה, ולא היסס מעת לעת להצליף בנאזלי בחגורתו ששלף ממכנסיו. על נאזלי הוא ויתר לטובת אישה בת 25 כשהוא כבר בן 50.

המלך פואד נפטר ב-28.4.1936 שיורש העצר – פארוק רק בן 16 בלבד, וזה הגיל שפארוק הוכתר למלך מצרים.

הנערה שכבשה את ליבו של המלך פארוק הייתה ספינאז' זולפיקאר בת ה-16, בתו של שופט ביה"ד לערעורים. לימים הוחלף שמה לפארידה שפירושו: "האחת והיחידה"... גם כאן השם היה רק שם.

המלך פארוק ופארידה נישאו ב-20.1.1938 כשהוא רק בן 18.

מכאן ואילך מגולל רם אורן פיסת היסטוריה בשבעה חלקים: הקהילה היהודית במצרים, השלטון המנדטורי בארץ, השליטה הבריטית במצרים ובסודאן, הפלמ"ח, ההגנה, הלח"י, סוכני מוסד ועוד. העובדות שולבו בחייו של המלך פארוק, ועד לגירושו מן הארמון ביולי 1952, ב"מהפכת הקצינים החופשיים".

בספר מוזכרים מספר אירועים היסטוריים מכוננים כמו: מלחמת העולם השנייה, הקרב באל-עלמין, הקמת הסניף הראשון של "האחים המוסלמים" ב-1928 ע"י חסן אל-בנא, נפילתה של יד מרדכי, הקרבות בדרום הארץ, מבצע "עשר המכות", הטבעת האוניה "האמיר פארוק", הקרב בפאלוג'יה ועוד.

למרות שפארוק העריץ את היטלר ומוסליני, הוא התקבל באהדה רבה בקהילה היהודית. רוב חברי הקהילה היו אמידים ונהנו מרמת חיים גבוהה. הם למדו בבתי ספר צרפתיים ואנגלים יוקרתיים. באוניברסיטאות הם למדו רפואה, משפטים וארכיטקטורה. הם הקימו תנועות נוער והידועה ביניהן הייתה תנועת "החלוץ". כל התנועות הוכשרו להתיישבות בארץ ישראל. זו הייתה תקופת שגשוג בקהילה היהודית, ואכן לא היה תחום שהיהודים לא לקחו בו חלק.

אחר מבצע "עשר המכות" (*) שנערך בין ה-15 ל-22 באוקטובר 1948, בו פרץ צה"ל לנגב ודחק את הצבא המצרי, בהשפעת "האחים המוסלמים", היחס לקהילה היהודית השתנה. בתי המסחר חדלו לקבל לקוחות, חלונות ראוה נופצו, בתי כנסת נסגרו, בבתי קפה לא נראו יהודים, ותלמידים פחדו ללכת לבית הספר מחשש שיפגעו בהם ועוד. 
רם אורן מצליח בספרו לכווץ מאורעות היסטוריים עובדתיים ,משולבים בבדיון עם זום לחייו של המלך פארוק, ובמיוחד על הפרסונה הצבעונית הזו.

פארוק מצויר כאישיות מפונקת, נהנתנית, שלא ידע לדחות סיפוקים וחשב שהכול מגיע לו. הוא היה מלך שגורל עמו לא היה בראש סדר העדיפויות שלו. פארוק איכלס אישיות אנוכית שהתמקדה באגירת הון וממון בדרכים עקלקלות. הוא לא התבייש לחזר במרץ אחר נשים, הזמינן לבילוי לילי במיטתו, ועם שחר הן מצאו את עצמן מאחורי חומות הארמון.

לא רק בנשים הוא לא שבע נחת... גם באוכל. בשנותיו האחרונות הוא היה מאוד שמן שלא פלא שנפטר בגיל 45.

ב-18.3.1965 כשאסף נערה בעוד סיבוב לילי של מועדוני לילה, ובעודו מתענג על "הסיגר שאחרי" ראשו צנח. הוא הובהל לבית החולים ושם נקבע מותו.

לסיכום, הספר מהווה הצצה לדמותו של המלך פארוק , וירתק כל מי שמתעניין בתקופה ההיסטורית הזו.

למרות שאת סופה של העלילה אנחנו מכירים הספר מעניין ומסקרן. מאידך גיסא אני חושבת שהחיבור בין העובדות ההיסטוריות והבדיון, לא היה מהודק דיו, כגון: סוכני המוסד.

מומלץ במיוחד לקוראים שאוהבים להציץ מעת לעת להיסטוריה.

אני אהבתי מתוך סקרנות שלי לתקופה, וכשספר שולח אותי לדוד גוגל על אחת כמה וכמה.

בשורה התחתונה: חלומות לא תמיד מתגשמים.

לי יניני

הוצאת קשת, 285 עמודים, היסטוריה, 2017

(*) שם המבצע שונה על ידי יגאל אלון ל"מבצע יואב", ע"ש כינויו של יצחק דובנו, קצין ההדרכה הראשי של הפלמ"ח שנהרג בעת שפיקד על הגנת קיבוץ נגבה.