תפריט נגישות






aniMahashim  אני מאשים - אמיל זולאaniMahashim

Wow
מזמן לא אחזו ידיי ספר בכריכה קשה!

היות ולקורא הכריכה היא המפגש הראשון עם הספר, אני לא אוכל להתחיל לסקור את הספר, מבלי להתייחס לכריכה המושקעת. שאפו!

איזה יופי של עיצוב מקסים ומושקע. יישר כוח למעצב: צבי פלדמן!

בסוף הספר מצורפת מעטפה, ובה צילום מהמאמר שפורסם בעיתוןL'aurore" ", המפרט את השתלשלותו של משפט דרייפוס ולקחיו.

הספר מתחיל במכתב נוקב שנשלח על ידי אמיל זולא לנשיא פליקס פור:

..."חובתי היא לדבר. איני רוצה להיות שותף לפשע. שאחרת, תרדוף את לילותיי רוחו של אותו אדם נקי כפיים שבימים אלה מרצה את עונשו אי שם, בעינויים איומים, בגין פשע שמעולם לא ביצע." (עמוד 8)

במכתב, מאשים ומגנה אמיל זולא שורה של אנשים: לוטננט קולונר דו-פאטי, גנרל דה מרסייה, גנרל ביו על העלמת ראיות לחפותו של דרייפוס, גנרל בואדר, גנרל גונז, גנרל פלייה, רס"ל ראבארי, מומחים לכתב יד, ביה"ד הצבאי ועוד.

את כולם וכל אחד לחוד, אמיל זולא מאשים בלקיחת חלק בפשע מתועב, בניהול חקירה מוטה, ובשותפות לפשע נגד האנושות והצדק.

"אלפרד דרייפוס הוא שעיר לעזאזל של מאבקים פנימיים בחברה ובממשל הצרפתי!"

"קפטן אלפרד דרייפוס (קפטן מקביל לסרן), הוא יהודי בחיל התותחנים הצרפתי וחבר במטה הכללי הצרפתי, היה היהודי בעלי הדרגה הגבוהה ביותר בצבא צרפת באותה העת. דרייפוס הואשם במסירת תעודות סודיות למעצמה זרה (גרמניה), ובמשפט שהתנהל בדלתיים סגורות נמצא אשר פה אחד. בדצמבר 1894 הוא נידון לשלילת דרגות ולמאסר עולם." (עמוד 47)

הספר מחולק לשלושה פרקים:
חלק 1- המכתב לנשיא פליקס פור.
חלק 2- הפרשה ועד להחזרתו של דרייפוס לצבא.
חלק 3- הלקחים והמסקנות מ"אני מאשים".

מעמוד 119 ועד עמוד 122 , מתואר ציר הזמן של פרשת דרייפוס, החל מ-1894 השנה בה דרייפוס מואשם בבגידה ונאסר, ובהמשך עד 1908 השנה שהועבר אפרו של אמיל זולא לפנתיאון, ובאותו טקס נכשל ניסיון התנקשות בחיי דרייפוס.

החלק המעניין של הספר הוא החלק השני אשר בו מפורטת פרשת דרייפוס מתחילתה.

פרשת דרייפוס הייתה אירוע מכונן בסוף המאה ה-19, וסמל למאבק על צדק. יש טוענים שהפרשה הזו חוללה מפנה אצל בנימין זאב הרצל, שסקר את המשפט ככתב של העיתון הווינאי "נויה פרייה פרסה".

משפט דרייפוס היווה אבן דרך חשובה ליהודים והאנטישמיות, ואין ספק שחוזה המדינה ספג לא מעט מהפרשה, והיא היתה לאחד הגורמים לרעיון הציונות המדינית.

כל הכבוד לתרגום החדש שהוצאת קמין ברזילי הביאה לקורא. אני מסכימה עם כל אחד שטוען, שזהו אירוע חשוב ועוצמתי בהיסטוריה של עמנו.

ל"אני מאשים" של אמיל זולא, הזועק מעומקי ליבו, יש חשיבות רבה גם לימינו אלה, כשהשחיתות וחוסר ההגינות מכתרים אותנו.

לא נותר לי מאשר להודות להוצאת קמין-ברזילי על שהגישו לקורא את המאמר המופתי הזה.

ממליצה לכל המחנכים והתלמידים, אל תוותרו על הספר הזה!

לי יניני

הוצאת קמין-ברזילי, פרוזה תרגום, 122 עמודים, 2017